פסק-דין בתיק ת"א 313-08

רקע

הנתבעת (" הנתבעת" או " העירייה") פרסמה בשנת 2002 מכרז מספר 20/2002 לביצוע עבודות שיקום ברחוב ההגנה בעכו ( "המכרז"). התובעת זכתה במכרז, ובעקבות כך נחתם הסכם בינה לבין העירייה לביצוען של העבודות שעליהן נסב המכרז (" ההסכם").

התובעת ביצעה את העבודות, ומשלא שולמה לה מלוא התמורה על פי ההסכם, היא הגישה תביעה זו לתשלום סכום של 4,617,861 ש"ח אשר לטענתה מגיע לה על פי הוראות ההסכם. סכום זה כולל, על פי הטענה, יתרת סכום המגיע על פי ההסכם, ריבית פיגורים, הפרשי התייקרויות והוצאות תקורה, ואינו כולל מע"מ.

לאחר שמיעת הראיות, עיון במסמכים ושמיעת טענות באי כוח הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את העירייה לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן בסייפא של פסק דין זה.

בצד טענות התובעת שעניינן התנהלות קלוקלת של העירייה אשר גרמה להתארכות משך ביצוען של העבודות, עיקר טענתה הוא שהעירייה נותרה חייבת לה את סכומי החשבון החלקי הטרום סופי והחשבון הסופי, אשר הוגשו לעירייה והיא לא שילמה אותם. העירייה מצידה טוענת שהעבודה בוצעה באופן רשלני, ועקב כך נגרמו לה נזקים בסכומים גדולים, וכי מכל מקום, העבודות לא הושלמו עד למועד שבו הוגשה התביעה, ולמעשה הן לא הושלמו כלל.

כשנה וחצי לאחר שהוגשה התביעה הגישה העירייה תביעה נגד התובעת, שאליה צורפו כנתבעים גם החברות שנתנו לעירייה שירותי תכנון, אדריכלות, פיקוח וייעוץ הנדסי בקשר עם ביצוע העבודות על ידי התובעת  (ת"א 678-08-09) (" תביעת העירייה"). תביעת העירייה לוותה בבקשה לאיחוד הדיון עם תביעה זו, אולם ראיתי לדחות את הבקשה מפני שסברתי שפרק הזמן הארוך שבין הגשת תביעה זו לבין הגשת תביעת העירייה יגרום להארכה שלא לצורך של הבירור המשפטי של הליך זה.

יחד עם זאת, לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק זה נעשה בין הצדדים הסדר דיוני, שלפיו עוכבו ההליכים בו למשך תקופה של חמישה חודשים, על מנת לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע להסדר כולל של המחלוקות, הן בתביעה זו והן בתביעת העירייה, ובדיון שהתקיים ביום 22.9.09 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני זה. לבקשת הצדדים, ניתנה ביום 25.3.10 החלטה שלפיה הוארך משך הזמן ליישוב המחלוקות ביניהם, אולם ביום 15.7.10 הודיעה התובעת כי המו"מ לא עלה יפה, וביקשה שבירורה של התביעה יחודש.

הראיות

העדויות שהובאו מטעם התובעת הן תצהירו של מנהל התובעת, ג' אנטון (" אנטון") (ת/1), חוות דעתו של רואה חשבון מ' ג'ריס ( "ג'ריס") (ת/3) ותצהירו של מהנדס המועסק אצל התובעת, מר א' דעים (" דעים") (ת/4).

מטעם העירייה הובאו עדויותיהם של מנהל הביצוע בעירייה, המהנדס מ' ריסין  (" ריסין") (נ/8), ושל גזבר העירייה מר מ' ממן (" ממן") (נ/7), וחוות הדעת של רואה חשבון ד' לייבלר (" לייבלר") (נ/5) ופרופ' י' שוחט (" שוחט") (נ/6). בנוסף העידה מטעם העירייה גם  ד"ר ר' וסרמן שהשתתפה עם שוחט בהכנת חוות הדעת (נ/6).

לפי עדותו של אנטון, ההסכם נחתם בחודש אוקטובר 2002, ולפיו התחייבה העירייה לשלם לתובעת תמורת ביצוע העבודות סכום של 24,755,955.55 ש"ח כולל מע"מ (נספח א' לתצהיר). עוד הוא טען (בפסקה ב' של תצהירו) כי בהתאם לסעיפים 53 ו-54 של ההסכם היה על העירייה לשלם תמורת ביצוע העבודות על פי חשבונות חלקיים שיוגשו למהנדס הנתבעת, שאותם היה עליו לאשר תוך שלושים יום מעת הגשתם. לדבריו, ביום 30.8.07 הוגש לעירייה חשבון חלקי (מס' 44) (נספח ח' לת/1), שהיה חשבון טרום סופי, ועל סמכו אושר ביום 12.9.07 תשלום בסך 97,086 ש"ח (לא כולל מע"מ), אלא שסכום זה לא שולם לתובעת. אנטון הוסיף והעיד כי ביום 1.10.07 הגישה התובעת לעירייה חשבון סופי (נספח ט' לת/1), וכי העירייה לא שילמה אלא מקצת מן הסכום שבחשבון החלקי מס' 44, ואילו את הסכום שבחשבון הסופי היא לא שילמה כלל.

עניינים נוספים שעליהם העיד אנטון בתצהירו היו: (א) ריבית פיגורים, שלטענת התובעת מגיעה לה מכוח ס"ק 3 של סעיף 54 להסכם, והוא הפנה לחוות דעתו של ג'ריס ולחישוב המפורט בה בעניין זה; (ב) תשלום הפרשי התייקרויות שלהם זכאית התובעת, וזאת מכוח סעיף 29 לתנאי ההסכם, שלפיו תשלומים מסוימים המפורטים בס"ק א' של אותו סעיף יהיו צמודים למדד יוקר הסלילה; (ג) תשלום עבור הוצאות שנגרמו לתובעת עקב התארכותו של הפרויקט ושהיא זכאית לו, שכן התארכות משך ביצוע העבודות נגרמה בשל עיכובים שמקורם בעירייה, ולכן נגרמו לתובעת עלויות תקורה נוספות שהעירייה חייבת לשלם עבורן; (ד) שחרור ערבות הביצוע שהפקידה התובעת עם תחילת ביצוע העבודה, דבר שלא נעשה כיוון שהעירייה נמנעה מלהוציא לתובעת תעודת גמר, נמנעה מלבדוק ולאשר את החשבון הסופי ולכן נמנעה גם מלשחרר את ערבות הביצוע. בעניין זה הפנה אנטון לסיכום דיון שהתקיים ביום 3.1.07 בלשכת מהנדס העירייה (נספח כ"ז לתצהירו) (ת/1) שממנו עולה כי ביצוע העבודה הסתיים ונותרו אך מספר עניינים שוליים להשלמתה, ואף על פי כן העירייה איננה משלמת לתובעת את החשבונות שאותם הגישה (חשבון מס' 44 והחשבון הסופי) וכן אינה מחזירה לתובעת את הערבות הבנקאית המופקדת בידה.

תצהיר עדותו של אנטון נוסח באופן המכביד על הבנת השאלות שבמחלוקת, ומקצת מן המסמכים שצורפו כנספחים לו רק העצימו את הערפול וחוסר הבהירות בשאלות אלה, ולא בכדי ראתה העירייה לטעון כי החשבון הסופי (שצורף כנספח ט' לתצהירו של אנטון) אינו החשבון הסופי הנכון, ולכן לא ניתן לבסס עליו כל טענה כפי שמתיימרת התובעת לעשות. 

בתצהירו של דעים נאמר שהוא היה זה שהגיש לעירייה את החשבון החלקי מס' 44 (נספח א' לתצהירו ת/4) ואת החשבון הסופי (נספח ב' לתצהירו). לדבריו, שני החשבונות הוגשו במישרין לעירייה, באמצעות ריסין, וזאת על רקע ניתוק הקשר בין העירייה לבין פוירשטיין-גזית בע"מ, שהיא החברה שהתמנתה לפקח על ביצוע העבודות (" חברת הפיקוח").

חוות דעתו של ג'ריס (ת/3) עוסקת בחישוב הסכומים שעל פי הטענה מגיעים לתובעת כריבית והפרשי הצמדה בגין כל הסכומים ששולמו לה, לטענתה, באיחור ותוך הפרת התחייבות העירייה על פי ההסכם. בנספח א' של חוות דעתו סקר ג'ריס את כל החשבונות - ממס' 1 עד 43 - והצביע על המועד שבו, על פי הטענה, היה צריך לשלם כל חשבון, על המועד שבו שולם, ועל סכום הריבית והפרשי הצמדה המגיע בגינו. בנוסף לכך ערך ג'ריס (נספח ב' של חוות דעתו) את חישוב ההתייקרויות בהתאם לתנאי ההסכם. הוא ציין כי לפי המסמכים שהוצגו בפניו שולמו התייקרויות רק עד וכולל חשבון מס' 30, ואילו מחשבון 31 ואילך הן לא חושבו וממילא גם לא שולמו. בנוסף, ערך ג'ריס חישוב של ריבית והפרשי הצמדה המגיעים, לפי הטענה, בגין סכומי ההתייקרויות שלא שולמו. חישוביו של ג'ריס מראים שהסכום הכולל שהתובעת זכאית לו הוא 1,959,266 ש"ח נכון ליום 18.5.09, שהוא המועד שסמוך לאחריו נערכה חוות דעתו.

בתצהיר עדותו של ריסין (נ/8) צוין שבחודש ינואר 2007 סילקה העירייה את חברת הפיקוח מן הפרויקט (בתצהיר צוין כי הדבר אירע בשנת 2005, אולם במכתב שהוגש מטעם בא כוח העירייה (נ/9) היא ביקשה לתקן את הטעות, ובהסכמת בא כוח התובעת התיקון התקבל). לפי עדותו של ריסין, מאז שסולקה חברת הפיקוח הוא הועסק הן בפיקוח על ביצוע הפרויקט והן בבדיקת החשבונות (ס' 10 לתצהירו), וכי החל משנת 2007 היה ברור שהעבודה שביצעה התובעת אינה תואמת את הנדרש על פי ההסכם, ולכן הוא סירב לבדוק את החשבון הסופי שהגישה לו התובעת עד אשר יתוקנו הליקויים שעליהם הוא הצביע בפניה (ס' 13 לתצהירו). כאן המקום לציין שלתצהירו של ריסין צורף, כנספח י"א, העתק חשבון סופי שהגישה התובעת לעירייה ושהתקבל אצל האחרונה ביום 2.10.07. עיון במסמך מלמד כי יש ממש בטענת העירייה, שהמסמך שצורף כנספח ט' לתצהירו של אנטון איננו החשבון הסופי שהוגש לעירייה. למסמך שצורף כנספח ט' לתצהירו של אנטון, והוכתר בכותרת "חשבון סופי", צורפו מסמכים שלפי כותרתם הם חשבון חלקי מס' 45 וכן, וזה החשוב לענייננו, מסמכים אלה נושאים את התאריך 25.2.08. לכן צודקת העירייה בטענתה שלא מתקבל על הדעת שהתובעת תטען שהחשבון הסופי הוגש בחודש אוקטובר 2007, ותצרף מסמכים הנושאים את התאריך של פברואר 2008. מן הטעם הזה אני רואה לקבוע כי החשבון הסופי שהוגש לעירייה, על פי טענת התובעת, הוא נספח י"א לתצהירו של ריסין, והסכום לתשלום הנקוב בו, ללא מע"מ, הוא 2,320,501.79 ש"ח, נכון ליום עריכתו של החשבון, היינו 30.9.07.

לפי תצהירו של ריסין, הוא החל לטפל בחשבונות התובעת החל מחשבון 38 ואילך, ולדבריו היה על העירייה לשלם את חשבונות התובעת תוך תשעים יום מיום שאלה אושרו (סע' 47 לתצהיר). אשר לחשבון הסופי, לפי ריסין מקובל כי חשבון כזה נבדק ומאושר רק לאחר שהעבודות בוצעו באופן מלא ושלם, ולטענתו כך נקבע בהוראות ההסכם וכך גם הנוהל המקובל. מטעם זה, כאשר הוגש לו החשבון הסופי על ידי התובעת, הוא השיב לה במכתב מיום 9.10.07 כי "אתם תציגו את החשבון סופי לפרויקט רחוב ההגנה. חשבון יהיה בדוק אחרי ביצוע השלמת כל העבודות בפרויקט" (נספח ה' לתצהיר). לדבריו, כיוון שהעבודות לא בוצעו ולא הושלמו עד עצם היום הזה, אין מקום לאישור החשבון הסופי וממילא אין חובה לשלמו.

בחקירתו הנגדית של ריסין הוא אישר, בתשובה לשאלות בא כוח התובעת, שעד מועד הגשת חשבון מס' 44 (היינו 30.8.07) " התובעת לא התרשלה והכל היה בסדר" (עמ' 104 לפרוטוקול), והוא גם אישר את נכונותם של יומני העבודה של התובעת מתאריך 21.1.07 עד תאריך 3.8.07 (ת/4). עוד אישר ריסין בחקירתו  שבתאריך 30.1.07 הוא חתם על טופס משוב של התובעת שעניינו "שביעות רצון הלקוח" (ת/5), שבו הוא דירג את הערכתו לתובעת בכל אמות המידה המפורטות באותו טופס (עמידה בלו"ז, עמידה בדרישות המפרט, עמידה בדרישות התקן וכו') בציון שהוא "טוב מאוד" או "מצוין" (למעט אמת המידה של סדר וניקיון שזיכתה את התובעת רק בציון "טוב").

בצד התייחסותו של ריסין לשאלת החשבונות שהוגשו לו ואישורם, הוא העיד גם (בסעיפים 45-18 של תצהירו) על הליקויים והפגמים בביצוע העבודות על ידי התובעת. לדבריו, כבר בשנת 2004 החלו חלק מן האבנים שהונחו ביציע, שהיה חלק מן הטיילת, להיסחף לים, ובעקבות דרישתו לתיקון המצב הסירה התובעת את האבנים, לאחר שהתברר שהן עשויות מחומר לא מתאים, ושעבודת התובעת הייתה רשלנית. בהמשך ניתן למצוא בתצהירו של ריסין פירוט של הליקויים שלדעתו קיימים בפרויקט ואשר קיומם תומך במסקנה שהתובעת לא ביצעה את העבודות בשלמותן, ולכן לא מילאה את התחייבויותיה כלפי העירייה על פי ההסכם.